<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ג' פכ"א</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אעפ"י שלא מצאנו ברכה מן התורה כשירצה ליהנות מן העולם הזה אלא שמצאנו כתוב ואכלת ושבעת וברכת ומכאן למדנו ברכה אחרונה אחר מזונו ואמרו חז"ל אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ואפילו להריח ריח טוב אסור עד שיברך לפיכך האוכל או שותה ואפילו כל שהוא מברך ואחר כך יאכל וישתה וכל מי שלא ברך מעל. האוכל דבר אסור אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף ויש אומרים שצריך לברך אחר שנהנה. כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין דבר שמברכין עליו בדברים שאינם מענין הברכה ואם הפסיק צריך לחזור ולברך ברכה שנייה. ערום אינו מברך עד שיכסה ערותו. אבל אשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת כל הברכות כולן. אע"פ שברך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן חוץ מברכת הנאה שאין בה מצוה שאין לו לברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהם אבל ברכה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי פסח וקדוש היום הרי זה מברך לאחרים אפילו שאינו שותה ואוכל עמהם.
<h2>דף לט.</h2>
וכן תקנו חכמים ז"ל לברך אם אכל על כל מה שאכל אם הוא כזית ועל כל מה ששתה אם הוא רביעית ובגמרת א"י כתוב שמברכין ברכה אחרונה אפילו על גרעין של רמון לפי שהוא בריה. וכדי להסתלק מן הספק יאכל כזית מאיזה דבר שיאכל כדי שיברך ברכה אחרונה לדברי הכל. מטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית.
<h2>דף מ:</h2>
עזרא ובית דינו תקנו נוסח הברכות וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. וכן כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היא סמוכה לחברתה.
<h2>דף מג.</h2>
חבורה שנועדה לאכול פת ולשתות יין וברך אחד מהם וענו כלם אמן הרי אלו אוכלים ושותים אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אע"פ שכולן אוכלים מככר אחד הרי זה מברך לעצמו וזה מברך לעצמו. במה דברים אמורים בפת ויין לבד אבל בשאר אוכלין ומשקין אינן צריכין הסבה אלא אחד מברך לכולן ואע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד.
<h2>דף מה:</h2>
העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה במה דברים אמורים בשאינה סוף ברכה כגון ברכת יוצר המאורות והבוחר בעמו ישראל באהבה. אבל בסוף ברכה עונין כגון גאל ישראל בשחרית. והמברך את עמו ישראל בשלום אמן ערבית. ובתפלת שומר את עמו ישראל לעד אמן. וכן בונה ירושלים דברכת המזון שהיא סוף ברכות מן התורה שהטוב והמטיב הוא מדברי סופרים. וכן עונין אמן אחר סוף ברכה אחרונה דברכת הפירות וכיוצא בהם, למען ברכותיו יאמן. אמונה אומן. וכוונותיו לאחריו יזמן. ויהיה דשן ושמן. וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.
<h2>דף נג:</h2>
מי ששומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות אע"פ שלא שמע כולה חייב לענות אמן. אין עונין לא אמן חטופה ולא קטופה ולא קצרה ולא ארוכה אלא בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך. המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם ה' לשוא וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו וגו' ואם עוד לא אמר שם ומלכות יסיים למדני חוקיך שכתוב בתחלתו ברוך אתה ה'.
כל השומע ברכה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואע"פ שלא ענה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה כמו שהוא חייב.
<h2>דף נד.</h2>
וכשם שמברכין על האכילה ועל ההנאה כך מברכין על ראיית מקומות שנעשה בהם נס ועל נפלאות ונוראותיו כמו שנבאר ועל מצוה ומצוה ואחר כך יעשה אותה. וברכות רבות תקנו חכמים ז"ל דרך הודאה ושבח ודרך בקשה כדי לזכור הבורא תמיד וליראה ממנו.
